מסע בזמן

האי זז

“	פאראדיי: האי... תחשוב עליו כעל תקליט מסתובב... רק שכעת, התקליט קופץ. הפעולה שעשה בן ליינוס מתחת לתחנת הסחלב.. אני חושב... שייתכן... והיא שלפה אותנו. מיילס: שלפה אותנו ממה? פאראדיי: מהזמן.	”
—"בגלל שעזבתם"

מסעות פיזיים בזמן ובמרחב

מקרים מאושרים של בעלי-חיים

בסרטון ההכוונה של תחנת הסחלב, דוקטור אדגר האליווקס מדבר על הסיבה שבגינה תכונות האי מאפשרות ליוזמת דהארמה "לערוך ניסויים ייחודיים הן בזמן והן במרחב". הוא הניח ארנב מסומן במספר 15 בתוך מתקן אותו כינה 'הכספת', אשר נבנה בסמוך ל"חלקיקים אקזוטיים הטעונים במטען שלילי". הוא הסביר שלמשך 100 אלפיות השנייה, הארנבת תקדים את ארבעת מימדי המרחב - שלושה מתוכם הקשורים למרחב, ואחד הקשור לזמן. ("אין כמו בבית, חלקים 2 ו-3")

דוגמא נוספת היא כאשר בן הצליח להזיז את האי. הוא ביצע זאת על ידי הנחת חפצי מתכת בתוך תא בתחנת הסחלב, למרות שסרטון ההכוונה הזהיר במפורשות כנגד פעולה שכזאת. פעולה זו פערה חור בקיר האחורי של התא. החור שנוצר הוביל למסדרון בו נמצא הגלגל הקפוא. ("אין כמו בבית, חלקים 2 ו-3")

מקרים מאושרים של בני-אדם

בן מסובב את הגלגל כדי להזיז את האי, ומועבר קדימה בזמן 10 חודשים

כאשר בן סובב את הגלגל הקפוא, בתאריך ה- 31 בדצמבר 2004, הוא הועבר מיידית במרחב ובזמן, למדבר סהרה, 10 חודשים מאוחר יותר, ב-24 באוקטובר 2005. ("צורת התרחשות העתיד") תוצאת סיבוב הגלגל גרמה לניצולים לנוע בזמן באקראיות על האי, פעולה שנמשכה עד אשר לוק החזיר בחזרה את הגלגל לצירו באמצעות סיבובו מחדש, דבר אשר גרם לו להופיע גם כן במדבר סהרה. ("לה פלאור")

כאשר הניצולים על האי החלו לנוע בזמן, הדבר לווה באפקט של אור סגול מסנוור שהזכיר את ההשפעה שלוותה את קריסת הצוהר. לאחר שלוק תיקן את הגלגל, התרחש הבזק האור האחרון, רק שהפעם הוא היה בצבע לבן בוהק. בכל המעברים שלהם בזמן, הניצולים נתקפו בכאבי-ראש חזקים, ככל הנראה עקב הרעש הנורא שהתרחש בזמן ההבזקים.

אנשים אחרים על האי, שלא נעו בזמן, לא היו מודעים לרעש הנורא ולהבזקים המסנוורים. דניאל רוסו לדוגמא לא הזכירה שנתקלה בתופעה הזו במהלך שהותה על האי, וכאשר ג'ין נעלם לנגד עיניה, היא לא הגיבה לרעש ולאור המסנוור שנוצר כתוצאה מהיעלמותו. לאחר שהוא הופיע כמה ימים מאוחר יותר, היא חשבה שיש קשר בין היעלמותו לבין המחלה המסתורית. ("המקום הזה הוא מוות") אית'ן גם כן אינו הגיב לרעש או להבזקים כאשר הם החלו, והמשיך להחזיק את הרובה מכוון ללוק בצורה ישרה. ("בגלל שעזבתם") דזמונד היה יוצא הדופן היחידי, כיוון שנראה שהוא הגיב לרעש ולאור המסנוור כאשר דניאל נעלם למול עיניו. ("בגלל שעזבתם")

מסע בזמן של התודעה

דזמונד מתעורר במחנה צבאי ב-1996

“	ג'ולייט: אז, מה, האם מדובר בשכחון? דניאל: לא, זה לא שכחון.	”
—"הקבוע"

מקרים מאושרים של בעלי-חיים

דניאל פאראדיי הדגים בפני דזמונד שהוא מסוגל להעביר תודעה של חולדה קדימה בזמן. הוא עשה זאת על ידי שימוש במכונה שבנה בעצמו, אשר פלטה קרינה לא ידועה, כוונה לתדר 2.342 והתנועעה בתדר של 11 הרץ. לאחר שנחשפה לקרינה, החלה החולדה לנוע מקצהו האחד של מבוך, לקצהו האחר, במהירות, למרות שלא עשתה זאת בעבר. פאראדיי הסביר שעדיין לא לימד את החולדה לרוץ במבוך, ותיכנן לעשות זאת רק כשעה מאוחר יותר. מאוחר יותר, אולם, החולדה מתה ממה שתיאר פאראדיי כמפרצת במוח. ("הקבוע")

מקרים מאושרים של בני-אדם

דזמונד ומינקובסקי מעולם לא באו במגע עם המכונה לפני שהחלו לנוע בזמן. אולם, נרמז שקרבתם לאי גרמה להעתקותיהם בזמן להתרחש, ושמעבר בכיוון מסויים לאי וממנו כנראה ימנע את התופעה.

תודעתו של דזמונד נעה בזמן בין יום ה-24 בדצמבר 2004, לבין תאריך לא ידוע בשנת 1996. פאראדיי הדגיש שעל מנת שמוח אנושי ישרוד מעברים תכופים בזמן, הוא יאלץ למצוא "קבוע", או עוגן, בכדי להתמקד בו. על הקבוע להוות גורם משמעותי על אותו אדם, ועליו להיות נוכח או קיים בשני תקופות הזמן. דזמונד בחר בפני כקבועה שלו.

ביומנו, דניאל כתב שבמידה ומשהו ישתבש, דזמונד יהיה הקבוע שלו. מינקובסקי לא שרד את מעברי הזמן אותם חווה, כיוון שלא הצליח למצוא קבוע. הוא החל לחוות עיוותים, ומת לבסוף. לפני מותו, במהלך העיוותים, הוא טען שהוא "לא מצליח לחזור". פאראדיי רמז שדבר כזה עלול להתרחש. הוא אמר לדזמונד שהמעברים יתגברו ויהיו תכופים יותר, ומבלבלים, עד כדי כך שדזמונד לא יצליח לזכור באיזה זמן הוא נמצא בכל רגע נתון. דזמונד גילה שעם הזמן, אכן המעברים נעשים קשים יותר ובתדירות גבוהה יותר, עד שלבסוף "החזרה" נעשתה לבלתי אפשרית, אולם לאחר שהוא איתר את הקבועה שלו.

קווי דמיון והבדלים להבזקים לאחור (פלאשבקים) ולפנים (פלאש-פורוורדים)

בשונה מהבזקים לאחור ולפנים, בהם רק חוויותיו של אדם מהעבר ומהעתיד (בהתאם לעלילה) נראים, בהעתקות בזמן, האדם עירני ומודע למעשיו ולסביבה, ומודע לעובדה שהוא נע בזמן ובמרחב. האדם סובל מחוסר התמצאות ובלבול, כיוון שאיו יכול לדעת באיזה זמן הוא נמצא, ולאיזה זמן הוא שייך. המעבר בזמן של האדם, מתרחש על המסך בצורה חדה וללא התראה, בניגוד להבזק לאחור, המגיע בלווית צליל משוייך לו. השניים מציגים עבר של דמות מסויימת, ובאופן ייחודי מתרחשים על האי או בקרבתו. במקביל, לאחר שהשתמש במפתח האל-כשל, דזמונד החל לסבול מסידרה של הבזקים מבולבלים, בשונה מהבזקים לפנים, אשר נראים באופן לינארי.

סתירות בזמן וחוקים למסע בזמן

צ'אנג: "האנרגיה הזו, ברגע שנוכל לרתום אותה בצורה נכונה, תאפשר לנו להשפיע על זמן".

פורמן: "בסדר, אז, מה, ניסע לעבר ונחסל את היטלר?"

צ'אנג: "אל תהיה מגוחך. ישנם חוקים. חוקים אשר לא ניתן לעבור עליהם" ("בגלל שעזבתם")

“	באמת שאין לנו זמן על מנת שאוכל להסביר. אין לך מושג כמה קשה זה יהיה, בשבילי לנסות ולהסביר את-- את התופעה הזו לפיזיקאי קוונטים.	”
—דניאל פאראדיי, "בגלל שעזבתם"

ההשקפה הלינארית של זמן הוא כאשר אנשים מדמים אותו לנסיעה בקו ישר, כך שמה שכבר התרחש שייך לעבר, מה שקורה כעת זה ההווה, ומה שעוד לא קרה הוא העתיד, הכפוף עדיין לשינויים. אחד האתגרים הגדולים ביותר בסיפורים על מסעות בזמן הוא הצגת השקפת הזמן הלא לינארית ללא יצירת סתירות בזמן.

סתירה בזמן מתייחסת למצב או נושא הסותר את עצמו, נושא הנוגד כל הגיון, בו נוסע בזמן גורם, על ידי שינויים שעשה בעבר, את מניעת אפשרויות המסע בזמן שאיפשרו לו לבצע את השינויים הללו מלכתחילה. תיאוריה ידועה בנושא זה היא תיאוריית הסבא. תיאורייה זו מתייחסת לסוגייה של מה אם נוסע בזמן בעבר יהרוג את סבו לפני שזה הפך לאב, לאביו. האם הנוסע בזמן יפסיק להתקיים באותו הרגע? בהנחה שכן, אז מי בדיוק הרג את הסבא?

דזמונד חווה חזיונות בנוגע למותו האפשרי של צ'ארלי, וניסה להתערב ולמנוע זאת. אולם, בכל פעם בו הוא הצליח למנוע את מותו של צ'ארלי, הוא חווה חזיון חדש בו צ'ארלי מת בדרך אחרת. העובדה שדזמונד הצליח חלקית במניעת מותו של צ'ארלי, מוכיחה שפרטים ניתנים לשינוי, בעוד שהתוצאה הסופית היא בלתי נמנעת. על צ'ארלי נגזר למות. ("הבזקים אל מול עיניך")

כשדזמונד פגש לראשונה באלואיז הוקינג|גברת הוקינג, היא הסבירה שישנם חוקים למסע בזמן, ש"ליקום יש דרך תיקון מסלול|לתקן את המסלול", ושגורל יכול למנוע שינויים. ("הבזקים אל מול עיניך")

"כל מי שהיה איכפת לי ממנו התפוצץ ביחד עם הספינה הארורה שלך. אני יודע מה אני לא יכול לשנות". ("בגלל שעזבתם")

דניאל פאראדיי, אשר "בילה את רוב חייו הבוגרים בהבנת נושא הזמן והמרחב", הצהיר מאוחר יותר "לא ניתן לשנות כלום. לא ניתן. אפילו אם תנסה, אתה נידון להיכשל... מה שקרה, קרה". ("בגלל שעזבתם")

סוייר הביע תסכול עמוק, צער וזעם על החוקים ועל אי-יכולתם להשפיע ולשנות אירועים. כאשר הוא האמין שקייט, אהרון, סאן, ג'ין, ג'ק, דזמונד, סעיד והארלי מתו באוניית המשא, הוא דפק בחוזקה על דלת תחנת הברבור בניסיון להוכיח שאירועים כן ניתנים לשינוי, אך לבסוף הוא התייאש וויתר.

כאשר התודעה של דזמונד נעה בזמן בין 1996 ל-2004, הוא פגש בפאראדיי באוניברסיטת אוקספורד. ("הקבוע") 8 שנים מאוחר יותר, דזמונד ביקר באוניברסיטה שוב, בחפשו אחר אימו של פאראדיי. ("ג'אגהד") תחילה, לפאראדיי לא היה כל זיכרון בנוגע לפגישה הזו. בזמן שדבר זה יכול להוביל לסתירה הקשורה לזיכרון מנוגד, (הוא למעשה גם זוכר את הפגישה וגם לא זוכר אותה) בעיה זו נרמזה כנפתרה כאשר פאראדיי איבד את זכרונו כתוצאה מחשיפת יתר לקרינה כלשהי. יכול להיות שמדובר באותו תיקון מסלול שגברת הוקינג דיברה עליו.

דוגמאות תיאורטיות המתייחסות לסתירות

פילוסופיית הנצחיות, אשר מתייחסת לחקר היקום, שוללת רעיונות מסורתיים בנוגע למעבר הזמן. לפי פילוסופיה זו, האירועים המתרחשים במהלך הזמן הינם קבועים. עבר, הווה ועתיד הוכחו כלא מדוייקים עקב יחסות יוצאת-דופן (מעבר הזמן מורגש כשונה מאדם לאדם, השעה שעברה לפי הרגשתי ארוכה יותר מהשעה שעברה לפי הרגשתך). ביקום החסום, מה שקורה הוא מה שקרה.

• • ביקום החסום, סכום כל החומר והאנרגיה ביקום חייב להיות סטטי. למרות שהדבר נשמע כמכשול, הוא למעשה מאפשר את קיומו של מסע בזמן. ביקום לינארי, זמן בו מספר גרסאות של סוייר (ג'יימס פורד הילד מתקיים באותו זמן בו ג'יימס לה פלור הבוגר מתקיים) יוצרות ריק בתקופה אחת ושפע בתקופה אחרת. ביקום חסום, תמיד יהיה סוייר אחד, למרות שהופעתו יכולה להשתנות. הסתירה האפשרית נפתרת, כיוון שסתירה היא שגיאה בתפיסה ולא בפיזיקה.

פילוסופיית העכשוויות מהווה ענף תיאורטי נוסף המונע למעשה קיום אפשרי של סתירות. הזמן מונצח ברגע. המושגים 'לפני' ו'אחרי' מחליפים את מושגי ה'עבר', 'הווה' ו'עתיד'. סעיד הורג את בן הילד לאחר שבו המבוגר טען בפניו שהוא רוצח, ולפני שבן הילד הפך לבוגר. אין כאן סתירה, כיוון שמוות הוא בסך הכל מחסום זמני, ואנרגיית כוח החיים חייבת להישמר. הגוף של בן הילד יכול להפסיק להתקיים, אך כוח החיים שלו ימשיך להתקיים, למרות שהוא עתיד להשתנות.

• • תיאוריה זו יכולה להסביר את החייאתם מחדש של לוק וכריסטיאן. הגוף שלהם מת, אך כוח החיים שלהם המשיך להתקיים. תכונותיו המיוחדות של האי איפשרו לכו החיים שלהם להתאחד עם גופם ולקום לתחייה.

תיאוריה זו יכולה להסביר גם כן את טיב האירועים המקבילים, בהם בן הילד נורה, כאשר בן הבוגר היה במצב של חוסר הכרה לזמן ממושך. נדמה שכאשר בן הילד נלקח על ידי ריצ'ארד למקדש, בו הבוגר שב להכרתו.

סרטון הוידאו מקומיק קון 2008

שדר וידאו בו נראה פייר צ'אנג, נשלח 30 שנים קדימה בזמן, אל העתיד, דרך 'חור-סיכה', אותו ניסה להשאיר פתוח. צ'אנג הודיע שהוא ועמיתיו מתו באירוע אלים של טיהור, ממנו לא הייתה להם אפשרות להימלט. צ'אנג מסר פרטים על אירועים שעוד לא קרו בזמנו, אותם אסף ממקור שאותו הגדיר כאמין. הוא הגיש את החשיבות בהקמתה מחדש של יוזמת דהארמה, והמשכת מחקריו, והתחנן בדבר הצלתו והצלת עמיתיו על ידי שינוי העבר, כאשר לאחר מכן השדר נותק.

השפעות המסע בזמן

השפעות המסע בזמן על הנוסע נראים כזהים, בין אם המסע הוא פיזי או כאשר רק התודעה עוברת. בשני המקרים, ההעתקות בזמן גורמות לכאבי-ראש, דימומים מהאף, שכחנות, ובמקרים קיצוניים, אף למוות, על ידי מפרצת במוח. אולם, חומרת אותם השפעות נראית כמשתנה מאדם לאדם.

בכמה מקרים, מסע פיזי בזמן נראה כגורם למעבר תודעתו של הנוסע. כך היה המקרה עם שארלוט, אשר בהתחלה סבלה מדימומים מהאף, כאבי-ראש, איבוד זיכרון, אך לבסוף מתה כאשר ההבזקים התרחשו בתדירות גבוהה יותר. ("המקום הזה הוא מוות")

מסע פיזי בזמן אינו בהכרח נחוץ להתרחשות העתקות בזמן. מעבר תודעה בזמן יכולה לגרום לאדם להציג את אותם תסמינים כשל מסע פיזי בזמן, ואף לגרום למותו של האדם, כפי שקרה למינקובסקי. מציאת "קבוע", כמו שעשה דזמונד, מבטלת את ההעתקות בזמן ואת השפעותיהם, ומאפשרת לאדם לשרוד. ("הקבוע")

קירבה למצבורים של אנרגיה אלקטרומגנטית נראית כמעצימה את השפעת התסמינים. אנשים ששהו על האי או בקרבתו החלו לסבול מתסמינים קשים במהירות רבה, וחלקם אף מתו כתוצאה מכך, בזמן שאנשים כמו תרזה (ששהתה בלונדון) הושפעו בצורה שונה. תרזה עדיין חיה, לאחר חשיפה ממושכת, אך היא עדיין חווה העתקות בזמן, כפי שחוותה שארלוט.

לקריאה נוספת

• ציר הזמן
• התרחבות הזמן